מעוררי השראה

כי מצפון תיפתח הטובה: להקדים תרופה לקורונה

11.09.20

מהגולן הרחוק מגיע אלינו סיפור הכי קרוב ללב: בית מרקחת שופרסל בקצרין, וסביבו הסניף כולו, נרתמים לסייע לתושבים ולחיילים בימים המאתגרים של הקורונה – ועושים זאת בהתנדבות מלאה ובתחושה של מחויבות אמתית לקהילה. משיחה עם הרוקח הראשי, שלומי כהן, מסתבר שימי הקורונה רק מציפים עשייה שמתנהלת כך לאורך השנה – ושהאנשים ברמה הם פשוט זן נדיר.

 

מרמת הגולן הרחוקה הגיעה אלינו השמועה: שלומי כהן, רוקח אחראי בבית מרקחת שופרסל בסניף קצרין, מתנדב בתקופה מורכבת זו לספק תרופות לבתי הלקוחות המרותקים לביתם בכל מרחב הרמה. בסוף כל משמרת, כך מספרות הציפורים המגיעות מן הצפון, שלומי נכנס לרכבו ונוסע בין ישוביי הגולן לחלק תרופות לבתי התושבים, פשוט כי אכפת לו. הסיפור עובר מפה לאוזן וכל תושבי האזור כבר יודעים, שאפשר לפנות אל שלומי לסניף או לטלפון הפרטי שלו – הוא כבר ידאג שהכול יסתדר. החלטנו לבדוק אם זו אגדת עם צפונית או עוד פרק במיתולוגיה האמתית של שופרסל, שגיבוריה הם אנשים טובים בכל רחבי הארץ. אנחנו מתקשרים לשלומי כהן, ואתם מוזמנים להצטרף לשיחה.

 

היי שלומי, זה רציני? מביא לכולם תרופות הביתה?

"תראה, רמת הגולן זה שטח גדול עם ישובים קטנים ומרוחקים זה מזה ומעט בתי מרקחת. אני גר בנאות גולן, 42 ק"מ מהסניף בקצרין. מהסניף למבוא חמה, למשל, זה מרחק של 70 ק"מ. גם במצב רגיל ולא רק בקורונה, אנשים מבוגרים וחולים מתקשים להגיע לבית המרקחת שלנו בקצרין או לחילופין לבית מרקחת אחר בטבריה. מכיוון שאני גר בדרום הגולן, והרוקח שלי מג'ד איברהים גר בכפר מסעדה בצפון הגולן, לקחנו על עצמנו כבר לפני שנים להביא בהתנדבות את התרופות הביתה לכל הלקוחות המבוגרים, המוגבלים, החולים, או שכאלה שתקועים בבית מכל מיני סיבות. בקורונה זה נהיה הרבה יותר קריטי, ולכן גם שמעתם על זה עכשיו".

 

ולמה אתם עושים את זה בעצמכם? אי אפשר לשלוח?

"להוציא תרופות מבית המרקחת, זו פרוצדורה לא פשוטה – אי אפשר להוציא שליח שאינו רוקח, נדרשים קירור ותנאים נאותים, ועל פי החוק רק רוקח יכול להביא תרופות. אז פשוט לקחנו על עצמנו את החלוקה עד הבית. כמעט לכל תושב ברמה יש בזיכרון את מספרי הניידים שלנו. אנחנו גם יודעים ליצור קשר עם המרפאות, לאזן בין דרישות הרופא לצרכים של החולה, ומצליחים לפשט בירוקרטיות. למשל, כשלקוח ביישוב מסוים לא יכול להגיע לרופא לקחת מרשם, אנו דואגים לקבל את המרשם אלינו בפקס, ובמעמד האספקה ללקוח מקבלים ממנו את המרשם המקורי. יותר מזה, אם הלקוח לא מסוגל להגיע למרפאה והמרשם מחכה לו שם, אני קופץ בעצמי למרפאה שנמצאת לא רחוק מהבית שלי ודואג לקחת את המרשם המקורי. אם יש מרשם ממוחשב אני בקשר עם המרפאות, הם שולחים אלינו רשימת תרופות שנופק להם מרשם דיגיטלי ואנחנו מנפקים את התרופות בהתאם. גם קיבלנו אישור ממחלקת ביטחון של שופרסל לקבל אשראי טלפוני, ואנחנו מצליחים להקל על השירות לתושבים".

 

מאיפה כל זה מתחיל? ספר קצת עליך.

"חלוקת תרופות היא יוזמה שלי, שהחלה כבר לפני כעשר שנים. עליתי לגולן עם משפחתי לפני 15 שנה. קודם לכן היה לי בית מרקחת פרטי והייתי מחלק תרופות לבתי אבות ולדיור מוגן. חשבתי שאין סיבה שלא איישם זאת גם בגולן, לשכנים שלנו. זה עניין של מצפון, חלק מהסיפוק שנתת תרופה למישהו ועזרת לו, כנראה אותו משהו שגורם לי להיות רוקח כבר 32 שנה. הרי מג'ד ואני נוסעים בין כה וכה דרך ארוכה הביתה, אז פשוט קובעים עם האנשים, לרוב בשער של היישוב, או ממש בדלת למי שמתקשה, עוצרים בדרך ומחלקים את התרופות.

עוזרת מאוד העובדה שאני ,בגיל 59 אני עדיין משרת במילואים: כמפקד חמ"ל רפואה באוגדה הצפונית, ובנוסף גם מתפקד כרוקח צבאי וכקצין ציוד רפואי באוגדה. אז הכול מתחבר – הצבא, הנסיעות, המשלוחים. כרוקח צבאי אני תורם שלושה ימים בחודש לבית המרקחת הצבאי, כך שכמעט על מי שמשרת ברמה מכיר אותי אישית. זה משחק לטובת שופרסל, הקצינים והחיילים קשורים אליי וכשהם באזור קצרין הם יודעים שיש להם פה חבר ורוקח אישי, וכמובן קפה הם מגיעים לסניף וכבר עושים בשופרסל את כל הקניות. יש גם יתרון לכך שאנחנו בית מרקחת בתוך חנות שופרסל – כשאני מביא תרופות לאנשים שמתקשים לצאת מהבית, על הדרך אני כבר מביא להם משלוח קניות מהסניף. הם אסירי תודה על השירות, ולשופרסל זה רק עושה טוב".

 

ומה קרה בתקופת הקורונה?

"קודם כול, שירות החלוקה הפך להיות משמעותי עוד יותר. בנוסף, מכיוון שאני גם רוקח צבאי ומכיר את המערכת הצה"לית, עם תחילת המשבר התחלתי להכין חבילות של תרופות לחיילים שבסגר בבסיס – חיילים שהם חולים כרוניים, חיילות שצריכות גלולות להסדרת המחזור, אנשי קבע עם לחץ דם או כולסטרול – בקיצור, לכולם. הגעתי למחנה, הכנתי חבילות לכל היחידות בצפון, ונציגי יחידות היו מגיעים ולוקחים מאתנו. אם היו חסרות תרופות בבית המרקחת הצבאי, הייתי פשוט מרים טלפון למג'ד בבית המרקחת שלנו  בקצרין, ואומר לו להכין תרופות לאנשי צבא, הם כבר יבואו לקחת. ככה גדלנו פתאום במכירות ב-150%, גם בגלל המכירה לצבא וגם בגלל השירות שלנו לתושבים. אגב, אותו חייל שבא לקנות תרופות בסניף כבר קונה רוגלך או צו'פרים על הדרך, ולא פעם מנהלת הסניף לודה אנטונצ'קו עוד נותנת לו תרומות לחברים – 'בוא קח אבטיח' וכאלה. ויותר מזה: היו תקופות שלא עמדנו בעומס בבית המרקחת, אז לודה בעצמה הייתה יוצאת עם חבילות או שולחת את הבנות עם חבילות של תרופות לאנשים מבוגרים. לודה גרה בקרית שמונה, ולא פעם הייתה יוצאת מהסניף בסוף היום עם חבילות של תרופות לחלק בקיבוצים לחולי קורונה מרותקים, גם אם זה אומר להאריך את הדרך הביתה. כל הפעולות האלה היו פילנטרופיות לחלוטין. הייתה פה התנדבות בימי הקורונה שזה פשוט מחמם את הלב. בגולן גרים כ-45 אלף איש, וחוץ מאתנו יש רק עוד בית מרקחת פרטי בקצרין, שלא מוציא משלוחים. אחת מקופות החולים פנו אלינו בבקשה שנעשה עבורם את המשלוחים. כך שלא אגזים אם אגיד שרוב תושבי הרמה נעזרו בנו בתקופת הקורונה".

"חשוב לי לציין לטובה את שיתוף הפעולה עם קופ"ח מכבי בצפון, (לא ברור מאליו) במיוחד את מרפאות בני יהודה וקצרין וכן את מנהלת מחוז צפון של מכבי על העזרה והסיוע שקיבלנו מהם בתקופת הגל הראשון של הקורונה ובכלל".

 

אז איך מתנהל יום עבודה שלך בתקופת הקורונה?

"היום מתחיל מוקדם מאוד בבוקר, את העבודה בבית המרקחת אני מסיים לרוב בשעה שלוש, נכנס לאוטו ובדרך הביתה מתחיל סיבוב חלוקה בין יישובי דרום הגולן. מג'ד עושה אותו דבר לכיוון השני. מכיוון שאנו עובדים כמו מכונה משומנת בשגרה, בתקופת הקורונה הכל תיקתק – פשוט הנפח גדל. באפריל עשיתי יותר מ- 1,200 קילומטר רק על נסיעות של חלוקה, וזה בלי לקבל אחזקת רכב מהחברה. החלטתי לא להילחם על זה. החלוקה היא אחריות שלנו כרוקחים וכבני אדם ואנו עושים אותה מהלב".

 

ואיך התגובות מהשטח?

"אנחנו מקבלים המון תגובות חמות והרבה מכתבי תודה. כולם מכירים אותנו. זו הרגשה טובה. כששואלים אותי איך להגיע אליכם, אני אומר: תשאלו פשוט על שלומי הרוקח, או איפה הרוקח מג'ד איברהים. סביר להניח שכולם ידעו. זה מה שמיוחד בפריפריה.

אני הייתי פשוט ,האיש הנכון במקום הנכון, ולידי עוד הרבה אנשים טובים כאלה: מג'ד ולודה וכל העובדים הנהדרים בסניף שנרתמים למשימה. בית המרקחת וסניף שופרסל קצרין הם גוף אחד סימביוטי, שני חלקים שכל אחד מהם מפרה את השני. ביחד נוצר כאן משהו גדול".

 

תשתף אותנו עוד קצת בחיים הפרטיים שלך?

"האמת שכל החיים אני מעורב חברתית. זה כנראה זורם לי בדם. פעמיים בחודש משרת כשוטר מתנדב. אני מתופף, יש לי הרכב מוסיקלי ואנחנו תורמים הרבה הופעות לקהילה. בבוקר רוקח, אחר הצהריים קצת במשטרה, קצת מנגן, פעמיים-שלוש בחודש עולה על מדים כרוקח צבאי. תשמע, חסרים לרוקחים בצבא, אז אי אפשר להגיד לצבא לא. אני נשוי לריקי כבר 28 שנים, אב לשלושה ילדים שהצעיר מבניהם בצבא, ובעוד שלושה חודשים אהיה סבא בלי נדר. לגולן הגענו מראשון לציון. חיפשנו משהו אחר, ומצאנו. הגולן הוא בית, שופרסל היא בית, החיילים, התושבים – חשוב לי כל יום מחדש לעשות לנו שם טוב בקהילה. להיות הכי טוב כאדם וכרוקח, ולעשות הכי טוב שאפשר לשופרסל ולאנשים".



כתבות אחרונות

מעוררי השראה

כבוד לגולדה

25.03.21

מעוררי השראה

אנשי הכבוד של שופרסל

25.03.21

מעוררי השראה

אנשים של כבוד

03.02.21

מעוררי השראה

נשים מעוררות השראה

17.09.20

מעוררי השראה

נשים מעוררות השראה

17.09.20