מעוררי השראה

שופרסל תמיד באופנה

17.09.20

תקופת הקורונה גרמה לטלטלה גדולה – בין השאר, בתחום התעסוקה. הריחוק החברתי והגבלות משרד הבריאות שינו את שוק העבודה באופן דרמטי. שופרסל, ששיוועה בימי העומס לידיים עובדות, קלטה בברכה עובדות ועובדים מתחומי עיסוק אחרים. יצאנו לפגוש שתי נשים מצליחות, שבימים כתיקונם מנהלות עסק עצמאי בתחום האופנה, ובימי הקורונה הפכו באופן זמני לקופאית ולמלקטת. הן מספרות על ההתמודדות, הקשיים והחוויות, משתפות בתחושות האישיות שלהן ובעיקר מציגות מודל ראוי להערכה – איך להתאים את עצמך למציאות משתנה, להיות תמיד בראש מורם ולייצר בכל מצב אמירה של כוח נשי והעצמה אישית.

 

סטייליסטית, מלקטת, אישה

לילי קורל, סטייליסטית במקצועה, הפכה בימי הקורונה למלקטת בסניף שופרסל באשדוד, עיר מגוריה – שינוי לא פשוט למי שבשש השנים האחרונות בנתה מוניטין ומותג מצליח בתחום הסטיילינג, הייעוץ אישי וההעצמה נשית. את מה שהיא מלמדת נשים כל הזמן – "את הכי יפה כשאת אוהבת את עצמך" – היא מימשה בתקופה הזאת על עצמה, ובגדול. לילי שיתפה את חוויותיה בפייסבוק ובאינסטגרם עם העוקבים הרבים שלה, והבלוג שכתבה תחת ההאשטאג "עבודת הקורונה שלי" זכה לתגובות מחמיאות ומחזקות. איך אומרים: "פעם מנטורית, תמיד מנטורית."

 

לילי, איך מכילים שינוי כזה?

"כבר בתחילת הקורונה הבנתי לאן הרוח נושבת. פברואר-מרץ זו תמיד תקופה חזקה אצלי, עם הרבה הרצאות וסדנאות שאני עושה במקביל לייעוץ אישי בתחום האופנה והסטיילינג. גם עמדתי לפני פתיחה של קורס הכשרה חדש. פתאום הכול נעצר. אחרי ההלם הראשוני הבנתי שחייבים להתפרנס. יצרתי קשר עם שופרסל אקסטרה דיל אשדוד, סניף גדול שבגל הראשון היה בו ממש טירוף מבחינת קונים, גם בחנות וגם באונליין. לא חשבתי על כלום – רק על גלגל הצלה מבחינת שכר. כמפרנסת יחידה, שגם עוזרת לילדיי הבוגרים, זהו מצב של חרדה קיומית ברמה מאוד עמוקה, ושופרסל פשוט הצילה אותי".

 

איך הייתה ההתחלה בחנות?

"ואוו, קשה מכל הבחינות. פיזית זה היה הלם, שעות על הרגליים. להרוויח שכר נמוך משמעותית ממה שאני מכירה. לעשות משהו שרחוק כל כך מהעולם המקצועי שלי. בסוף המשמרת הראשונה כאב לי כל שריר בגוף, פשוט ישבתי באוטו ובכיתי. אבל הגוף והמוח תפקדו. אני לא בנאדם של אגו. החלטתי למנף את זה, לכתוב פוסטים על עבודת הקורונה שלי ולתייג את שופרסל. לשתף בשינוי הגדול שלי, להיות מודל לעצמאיות אחרות שעולמן המקצועי חרב עליהן, וגם לפרגן לרשת. פגשתי בסניף אנשים נפלאים שקלטו אותי בהרבה חום והבנה. צוות האונליין, מנהלת המחלקה מיכל דואניס שהיא פשוט מדהימה ומכילה ותומכת, הסגנית שלה לין, וכל המלקטים שעובדים מאוד קשה ושזכיתי להכיר מקרוב".

 

קטע מאחד הפוסטים שלך: "לא סתם אני מלקטת בסופר. כאחת שמאוד אוהבת קניות (לא משנה של מה), אוהבת התחדשות ושפע, נהנית תמיד כשאני קונה משהו הכי קטן שיכול להיות, ופתאום עכשיו אני ממלאה עגלות עבור אחרים. קארמה של שפע". איך מייצרים טקסט כזה?

"אמיתי לגמרי. אני בנאדם של חשיבה חיובית. מאמינה שכל דבר הוא שיעור שאפשר ללמוד ולהתעצם ממנו. שיתפתי מה זו עבודת ליקוט, וגם כמה שחשוב בתקופה הזאת לצאת מהבית, לעבוד במה שאפשר, לא להתכנס בבית ולהיעלם, להפעיל את הגוף ואת הראש, לשמור על עשייה. באתי נקייה לגמרי, כי אחרי שמיצבתי את עצמי כאוטוריטה בתחום שלי – הדבר האחרון שצריך הוא להרגיש בושה או אשמה. הרי העולם התהפך על כולנו, כך שלגיטימי לעשות דברים חדשים. אם זו הייתה בשביל סתם השלמת הכנסה, לא הייתי מדברת על זה. אבל כאן היה מצב מיוחד. כשאני עושה משהו שאני שלמה איתו, אני גם יוצאת איתו החוצה. ובאמת קיבלתי תגובות ממש על גבול ההערצה. נשים נתנו לי חיבוק מדהים, הלקוחות שלי נשארו מחוברות אליי, רבות החלו לעקוב אחריי רק בקורונה. ואני מרגישה שזה עושה לי רק טוב עם החזרה לעבודתי בסטיילינג".

 

ספרי על החוויה של להכיר את הסופר מהצד השני.

"כמו רובנו, לא ידעתי מה זה מלקט בשופרסל. אלו עובדים שקופים עבור הקונים. כשהבאתי את הסיפורים לפייסבוק, אנשים ובעיקר נשים לא שיערו שככה מתנהלת עבודת הליקוט. האחריות שלא יהיו חוסרים, להביא את הירקות הכי טובים. היה לי חשוב לשקף את הצד הזה, וגם לומר לעצמי ולכולם: אני יכולה להסתדר בכל מצב ומול כל קושי. מסתבר שזה עורר השראה".

 

מה היה לך הכי קשה, כמישהי שבאה מהסטיילינג?

"הלבוש… בגל הראשון לא נדרשתי לבוא עם מדים, אלא בבגדים נוחים ולא 'פנסי'. עבורי זה היה כמו לכבות אש פנימית. חדוות ההתלבשות היא חלק ממני. ואחר כך המדים – זה היה קשוח. אז גיוונתי את המראה במסכות מעוצבות, שנתנו לי את הנגיעה של הסטייל".

 

ומה עכשיו? יש אור בקצה המנהרה?

"עדיין עושה מעט משמרות בשופרסל, כבר לא חמישה ימי עבודה. משקיעה בחזרה לעסק ובביצוע התאמות. אני מנהלת מעגל דיגיטלי של נטוורקינג לבעלות עסקים, שבמסגרתו גם העברתי להן הרצאה – 'איך להמציא את עצמך מחדש', מנהלת קהילת סטיילינג גדולה בפייסבוק ומכשירה נשים לעסוק בסטיילינג כמקצוע. הסטיילינג תמיד יהיה במקום הראשון והאהבה הכי גדולה שלי. אחד החלומות החדשים שלי הוא לקיים הדרכות בנושא סטיילינג ותדמית לעובדות ומנהלות שופרסל. לתת להן כלים לחיזוק הדימוי העצמי, איך להתלבש בצורה מחמיאה, איך לחסוך כסף בקניות ולהיראות ולהרגיש נהדר – המון טיפים מהניסיון המקצועי שלי בעבודה עם נשים. זה מגיע להן, ואני מקווה שמישהו בחברה ירים את הכפפה. מעבר לכך, ההיכרות שלי עם העבודה בשופרסל הייתה בשבילי חוויה לחיים, שלמרות הקשיים העצימה ומינפה אותי. בכלל, נשים הן עם חזק: יש לנו את היכולת להזיז הרים, אם רק נרצה. טמון בנו כל הכוח לקבל השראה ולעורר השראה".

 

 

 

ממפיקת אופנה לקופאית בסניף

"זה קל להיכנע לקורונה. גם מאוד מפתה. הסיטואציה הזויה, אולי גדולה ממה שאי פעם הכרנו. אבל משהו בי לא נותן לי לתת לזה להשפיע לגמרי על חיי. כן, הלכתי להיות קופאית, לא ציפיתי ולא חשבתי שיהיה לי ג'וב כזה בחיים הבוגרים שלי. ויחד עם כל זה, אני מרגישה, כמו שאתן יודעות, שהעסק שלי לא נזנח".

הבלוג של נעמה פרבר, "מיומנה של קופאית", היווה מקור השראה לרבות (ורבים) שמשבר הקורונה פגע בפרנסתם. נעמה, תל אביבית שמפיקה ירידי אופנה של בגדי מעצבות, בעיקר למידות ביניים ולמידות גדולות, החליטה לחשוף את עבודת הקורונה שלה ולהפוך אותה לסיפור של העצמה, ממש כמו המוטו של העסק שלה – "שוות מתלבשות עם נעמה פרבר".

היא כבר שש שנים בתחום יזמות אופנה, מהן ארבע שנים כמפיקת ירידים עצמאית שהפיקה עד כה יותר מ-30 אירועים בכל הארץ, ובמקביל מנהלת גם את קבוצת הפייסבוק "אופנה מלאה ישראל". בפברואר 2020 היא התכוננה ליריד נוסף שאמור היה להתקיים בסוף החודש, כשפתאום הגיעה אורחת לא קרואה: הקורונה.

 

נעמה, מתי הבנת שיש בעיה?

הבטתי קדימה לקראת הקיץ, שזו העונה הבוערת, והבנתי שהמציאות הולכת ומצטמצמת. אנחנו לפני פסח ולא מתחילות התארגנויות, לא מוציאים קולקציות חדשות לחג. יושבת עם חברה על קפה, ואומרת לה מתוך יאוש: נראה לי שצריכה למצוא לעצמי עבודה לתקופה הקרובה. באמצע מרץ נכנסתי לסניף שופרסל במגדל המאה, הלכתי לקופאית הראשית ושאלתי אם צריך עובדים. בעברי הרחוק הייתי קופאית כמה חודשים, וזה כנראה עזר. אחרי כמה ימים היא הזמינה אותי להתלמדות. התחלתי לעבוד בחודשיים הראשונים משמרת כל יום, שש משמרות בשבוע, ככה עד אמצע מאי. בשלב מסוים התחלתי לנסות לעשות ירידים אונליין, לייצר פעילות אינטרנטית, ומתחילת יוני אני עובדת בסניף חלקית ובמקביל מנסה להרים מחדש את העסק שלי. בסוף הגל הראשון, כשהמשק נפתח, הספקתי לעשות יריד אחד, ראיתי שיש צמא גדול וגם מודעות לקנות תוצרת הארץ, מה עוד שהמשלוחים מחו"ל הואטו. אם לראות משהו חיובי בקורונה – אז לעסקים שהם כחול-לבן יש אפילו יתרון בתקופה הזאת, במיוחד לעסק קהילתי כמו שלי שמשרת אג'נדה חברתית: דימוי גוף חיובי, ללבוש בגדים שלא מסתירים ולא מטשטשים בלי קשר למידה ומשקל. זהו מסר שאני דוחפת כבר שנים – לא בושה להיות שמנה, תתגאי במי שאת. כל זה התחבר בדיוק לתחושה של לעבוד פתאום כקופאית. החלטתי שאני לא מתביישת, להיפך".

 

איך הייתה ההתחלה, ואיך התגובות מהלקוחות שלך?

"האמת שלא היה פשוט בהתחלה, בעיקר לקבל שיש מדים וקוד לבוש. גם לא היה לי פשוט להיות "עובדת זוטרה" אחרי שנים שבהן אני הבוס… אבל עשיתי סוויץ' בראש. פרסמתי את הסיפור שלי בכמה פוסטים בפייסבוק, שיתפתי שאני מאוד גאה בצעד שלי, וקיבלתי עליו הרבה פרגון. בסך הכול החשיפה הזאת הייתה טובה לי. נכון שהיו גם כאלה שאמרו 'למה את צריכה לעבוד בסופר, אולי תעשי משהו מהבית, אולי תעבדי במקום אחר' – לא מתוך חוסר פרגון, פשוט אנשים רואים את העבודה בסופר כמאוד קשה, והאמת שבהתחלה גם קיטרתי קצת… אבל מהר מאוד זה השתנה, גם בזכות העובדה שקיבלו אותי מאוד יפה בשופרסל. פגשתי אנשים טובים. לאונליין הגיעו הרבה 'עובדי קורונה' חדשים כמוני, צעירים שבאו מכל מיני ג'ובים אחרים. לא הייתי לבד".

 

מה את לוקחת איתך קדימה מההתנסות הזאת?

"להיות מהצד הפחות מוכר של הקופה, זה אומר לצבור המון חוויות, גם מרגשות וגם לא פשוטות. בכל משמרת יש מהכול. זו הזדמנות להכיר חתך רחב של אנשים, ועוד בתקופה לחוצה כמו זאת. מצד אחד אנשים לחוצים, מתחממים מהר, לפעמים רבים בתור – וכעבור שנייה כולם שולפים ארנקים ועושים מגבית לבחורה שנתקעת בלי 70 שקל להשלים את הקניות שלה. זאת תנודתיות שמאפיינת מאוד את ישראל. בשורה התחתונה, זו עבודה עם אנשים, כמו שאני רגילה מהירידים שלי. ובכלל, למדתי להסתכל על העסק שלי בעיניים אחרות. להעריך את השגרה, לראות מה בניתי בעשר אצבעות, לומר תודה ולזכור שימים טובים עוד יבואו".

 

רגע אחד מיוחד שזכור לך?

"הדבר הכי חשוב ששופרסל נתנה לי, שהיא הוציאה אותי מהבית בתקופה לא פשוטה ואפשרה לי לעבוד, גם אם בשכר נמוך. עמדתי פעם בכניסה לסניף, כי השומר ביקש שאחליף אותו לכמה רגעים. אני עומדת ככה עם האפוד הצהוב ה'מאוד אופנתי', חצי מבוישת, אבל אז פונה אלי בחורה שעומדת בתור ואומרת לי – 'איך אני מקנאה בך, יש לך למה לקום בבוקר. את לא יודעת כמה נורא שהימים עוברים ואין מה לעשות'. משפט כזה נותן לך פרופורציות חדשות. עוד רגעים שחיזקו אותי היו השיחות בקופה עם אנשים מבוגרים ובודדים, שמגיעים לסופר יום-יום רק כדי לראות אנשים ולדבר קצת. גיליתי שכאשר אני שואלת אותם 'מה שלומך', הפנים שלהם מוארות. זה נתן לי הרבה כוח לדעת שאני יכולה לתת לאנשים יחס כזה שעושה להם את היום".

 

דף הפייסבוק של נעמה: "שוות מתלבשות עם נעמה פרבר"



כתבות אחרונות

מעוררי השראה

כבוד לגולדה

25.03.21

מעוררי השראה

אנשי הכבוד של שופרסל

25.03.21

מעוררי השראה

אנשים של כבוד

03.02.21

מעוררי השראה

נשים מעוררות השראה

17.09.20

מעוררי השראה

נשים מעוררות השראה

17.09.20