הלקוחות התאהבו באביתר

העסקה של אנשים עם מוגבלויות היא אחד מהערכים של שופרסל. כשפוגשים את תמר ירושלמי, מנהלת סניף שופרסל דיל שבירו כפר סבא, ואת הקופאי אביתר לוי, קל להבין איך הערך הזה הופך למציאות יומיומית מרגשת. "הלוואי שכל המעסיקים יקחו דוגמה מתמר ומשופרסל", אומר אביתר, "הם רק ירוויחו מזה, כי אדם נכה יעשה הכול כדי להוכיח את עצמו כל יום מחדש"

באחד מימי החורף של דצמבר 2017 נכנס לסניף דיל שבירו בכפר סבא בחור על כיסא גלגלים, ביקש לראות את המנהלת, ואמר בפשטות: "אני רוצה לעבוד, אפילו בחינם". תמר ירושלמי, מנהלת הסניף, משחזרת: "עניתי לו שאין לי משרה בשבילו. הוא אמר שיסדר מדפים עד הגובה שהוא יכול. באמת שלא היה לי מה לעשות איתו… דיברנו קצת והוא סיפר לי שאשתו עוברת טיפולי פוריות, ושהם אמנם צריכים כסף, אבל מה שחשוב לו בעיקר זה לצאת ולעבוד, ולא משנה השכר. זה היה נוגע ללב". תמר לקחה את הטלפון שלו, ולא ישנה כל הלילה. למחרת התקשרה אליו ושאלה אם ירצה להיות קופאי. "שאלתי אם יוכל לקום מכיסא הגלגלים לכיסא הקופה. כשהבנתי שכן, אמרתי לו שיבוא".

שבעה חודשים לאחר אותו יום, אביתר לוי יושב מול תמר ושניהם מחייכים. הוא מצא עבודה ובית, היא הרוויחה את אחד הקופאים הטובים והשירותיים שיש.

ב-29.12.17 אביתר החל לעבוד בסניף, אחרי ששנים נדחה בחיפושי עבודה בגלל נכותו. תמר הושיבה אותו בקופה מספר 1, כדי שיהיה לו קשר עין עם שירות לקוחות למקרה שיצטרך משהו. "הייתה בעיה כי הוא יכול לעבוד רק מ-11:00 עד 17:00. לא ידעתי מה לעשות, והחלטתי לקחת אותו בכל מחיר. יצרתי לו משמרת ואמרתי לקופאית הראשית שלי, 'זאת המשמרת'. היא אמרה 'איך? זה לא בוקר, לא צהריים'. עניתי לה, זאת המשמרת".

אביתר עובד מאז בקופה 1 ובמשמרות שלו, תמר מקפידה להשאיר את קופה 2 סגורה כדי שלא להפריע לו. היא מודה שלא תיארה לעצמה, שזה יהיה כזה סיפור הצלחה.

"הלקוחות ממש התאהבו בו", היא מספרת, "גם אם יש אצלו תור יותר ארוך, אנשים רוצים לבוא רק אליו. הם מאוד מעריכים שהוא מתאמץ ונותן להם שירות. הוא גם עובד מהר מאוד, 13–14 מוצרים בדקה".

"כשיש עומס, אני אורז תוך כדי עבודה", אביתר משלים את דבריה, "אין זמן, אז אני ישר שם להם בשקיות. אנשים אוהבים את זה, הרבה פעמים הם מגיעים אחרי יום עבודה, עייפים, ואין להם כוח לארוז לבד. אני רוצה שאנשים יהיו כמה שפחות זמן בקופה, וחשוב לי שכל אחד ייצא ממני עם חיוך".

במה עבדת לפני שופרסל?

"כל מעסיק שניסיתי להתקבל אצלו, ראה שאני נכה וישר פסל אותי. לאף אחד לא אכפת לגבי ההשכלה או היכולת. רואים את הנכות, וזה מספיק להם. הבנתי שאו שלא אעבוד בכלל, או שאהיה עצמאי. פתחתי עסק בתחום האופנועים. אחר כך הייתה לי חנות לבעלי חיים במשך חמש שנים. עבדתי גם בריצוף ובשיפוצים. כשלקוחות ראו אותי על כיסא גלגלים ואחרי זה עובד, הם היו בהלם. המשכתי בזה עד שאשתי אמרה לי די, כי אחרי כל עבודה התאשפזתי לכמה ימים. אז הפסקתי וישבתי בבית".

מה זה עבורך לצאת לעבוד?

"כסף פחות מעניין אותי. חשוב לי לעבוד כדי לצאת מהבית, בשביל הכיף והסיפוק. כשאני עובד בקופה אני מרגיש כמו הסטנדאפיסט שהייתי פעם. רוצה לראות חיוכים".

ספר על עצמך, על הנכות. איך זה קרה?

"גדלתי במשפחה חרדית. התגייסתי, ואחרי הצבא נסעתי על אופנוע מאריאל עד אילת, ובכל מקום בדרך עצרתי כדי לעשות סטנדאפ. זה היה הטיול שלי. אני על אופנועים מאז שקיבלתי רישיון, מכיר מהרכיבה כל מקום בארץ. התאונה קרתה ב-21.9.99 בצומת בראש העין. מאז החיים השתנו. אני צריך כל הזמן להתעלם מהכאב, ולהיות חזק בהומור. זאת הבריחה שלי".

ההומור מחזיק את אביתר, וכנראה שלא במקרה מצא את דרכו לתחום שירות הלקוחות. "אתה פוגש לקוח עצבני, בן אדם שאתה לא יודע מה עבר עליו במשך היום. אדם לא מתנהג לא יפה ככה סתם. תנסה לגרום לו לחייך. אם הוא ירגיש טוב, גם אתה תרגיש טוב מזה".

מאיפה היכולת לצחוק ולהצחיק?

"כשהייתי ילד רציתי להיות סטנדאפיסט. כל הזמן חשבתי והמצאתי בדיחות, ותמיד הייתי המצחיקן של החבר'ה. אמרתי, אני לא גבוה, אני לא חתיך – לפחות אהיה מצחיקן".

ואיך היכרת את אשתך?

"אחרי התאונה, כשהייתי מחוסר הכרה, בהזיות, חלמתי על מישהי עם עיניים כחולות ומבנה מסוים של סנטר. בחלום ידעתי שהיא צריכה להיות לוי. כשפגשתי אותה לראשונה, ראיתי את הדמות מהחלום. שאלתי אותה מה שם משפחתה, והיא אמרה לוי. לקחתי את הכלבה שלי, הנחתי לה אותה על הרגליים, וראיתי מייד שהיא אוהבת אותה. ידעתי שזו תהיה אשתי. אנחנו נשואים שלוש שנים. היא עובדת בצהרון של בית ספר".

איך אתה מתמודד פיזית עם העבודה?

"כשהתחלתי לעבוד בסניף הייתי עם כאבים מטורפים, כל הזמן על משככים. בקושי הצלחתי להזיז את הידיים. עכשיו המצב משתפר. אני עושה המון ספורט ופיזיותרפיה בשביל זה".

תמר מוסיפה: "אני אוהבת אצלו שהוא מודע למצב. אם יש ימים שהוא לא מרגיש טוב, למרות שהוא מתעקש להישאר, אני אומרת לו לך, תנוח, באמת שהכול בסדר".

תמר מספרת שהיא ואביתר הפכו לחברים. הוא יכול להתקשר אליה מתי שירצה, ללא קשר לענייני עבודה. "הטלפון שלי פתוח בשבילך 24/7", היא אומרת לו, ובעיניים של שניהם קל לראות כמה זה אמיתי. "הלוואי שיהיו לי עוד הרבה 'אביתרים' כאלה שאכפת להם משופרסל ומהעבודה", היא מצהירה, "אני כל הזמן אומרת לו שאם יש לו חברים עם מגבלות, שישלח אותם לכאן, רק שיהיו כמוהו".

אביתר יודע להעריך את זה. "ההתחשבות של תמר היא מדהימה", הוא אומר. "הלוואי שכל המעסיקים יקחו דוגמה ממנה ומשופרסל לגבי שילוב נכים בעבודה. הם רק ירוויחו מזה, כי אדם נכה לא מקבל את העסקתו כמובן מאליו – הוא ייתן את הנשמה עבור מקום העבודה. נכה יעשה הכול כדי להוכיח את עצמו כל יום מחדש".

איפה אתה רואה את עצמך בעתיד?

"בשירות לקוחות, זה מה שאני אוהב. לפגוש אנשים, להצחיק אותם. הלוואי שזה יימשך בשופרסל. אני מתייחס לסופר כאילו הוא שלי אישית. אם אראה שהגבינה מפוצצת, זה יפריע לי. אם מוצר לא בתוקף, אני מרגיש שזו פדיחה שלי. שופרסל בשבילי זה בית ומשפחה".